משנה: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֶׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו הָרִאשׁוֹן פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאֵין הַוְולָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. נִישֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. וְשֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וְחַייֶבֶת בַּקָּרְבָּן. יִיפָּה כֹּחַ שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁפְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לְהִינָּשֵׂא וְהָֽלְכָה וְקִלְקְלָה חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן שֶׁלֹּא הִיתִּירוּהָ אֶלָּא לְהִינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון. כדמפרש טעמא בגמרא דרבי יוסי בממונא לא קניס:
ביאתה או חליצתה. ארישא פליג דקתני ולא מייבמין ור''א סבר דביאתה נמי פוטרת צרתה:
ואין הולד ממנו ממזר. אם החזירה הראשון. ואין הלכה כהני תנאי אלא כת''ק:
ניסת שלא ברשות. ב''ד כגון שאמרו לה שני עדים מת בעלך שאינה צריכה להיתר ב''ד מותרת לחזור לו דאנוסה היא דמאי הוה לה למיעבד. ובבבלי מסיק דלית הילכתא הכי אלא לא שנא נשאת עפ''י ב''ד בעד אחד ול''ש נשאת עפ''י שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
עפ''י ב''ד תצא ופטורה מן הקרבן. דיחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור מן הקרבן:
שלא עפ''י ב''ד. אלא בשני עדים חייבת בקרבן דשוגגת היא ולית הילכתא כי הא מתני' אלא לעול' חייבין בקרבן היא ובעלה השני:
וקילקלה. בגמ' מפרש:
סוֹטָה כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת סוֹטָה אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ תְּהֵא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָיָה לָהּ יָבָם כָּאן וְיִבְּמָהּ וָמֵת. וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ. אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בְּצָרָתָהּ. אָסוּר בָהּ וּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו. וְאֵשֶׁת אָחִיו לֹא כְצָרַת סוֹטָה הִיא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁצָּרַת סוֹטָה מוּתָּר לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַתְייָא כְרַבָּנִן דְּתַמָּן. דְּאָמַר רִבִּי הִילָא וְתַנֵּיי תַמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת מִמֶּינּוּ גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו (לֹא כְצָרַת סוֹטָה הִיא. הָדָא אָֽמְרָה. צָרַת סוֹטָה מוּתֶּרֶת לְאָחִיו שֶׁל בּוֹעֵל.) בְּרַם כְּרַבָּנִן דְּהָכָא. רִבִּי חִייָה אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהִיא צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט 55a מִשּׁוּם הֲלָכָה אֵשֶׁת אִישׁ קָנָה בָהּ. עֶרְוָה [הִיא]. וְעֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֲפִילוּ כְרַבָנִן דְּהָכָא אַתְייָא הִיא. בָּהּ קָֽנְסוּ וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. אִם כְּרַבָּנִן דְּתַמָּן יְהֵא מוּתָּר בָּהּ. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרַת סוֹטָה אֲסוּרָה וְצָרַת גְּרוּשָׁה מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַצָּרוֹת מוּתָּרוֹת חוּץ מִצָּרַת סוֹטָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. גְּרוּשָׁה עַצְמָהּ מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. מַה פְלִיג. בְּגִין דַּהֲווֹן עָֽסְקִין בְּצָרוֹת לֹא אִדְכָּרִין גְּרוּשׁוֹת. צָרַת סוֹטָה לָמָּה הִיא אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵרֵיח עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. רַב אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ טוּמְאָה כַעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
מריח ערוה. משום חומר עריות ודכוות' אמרינן לעיל בהלכה זו:
וערוה פוטרת צרתה. וצרתה נמי אסורה וא''כ לא אתיא כרבנן דהכא:
אמר רבי חנני'. אפי' תימא דאפי' כרבנן דהכא אתייא והא דתניא דמותר בצרתה דס''ל האי ברייתא דבה קנסו דבסוטה בה קנסו לא ביורשי' וכמ''ד בפירקין דלעיל הל' ד' דכל היכא דקנסו בה קנסו ולא ביורשי' וא''כ הכא נמי בה קנסו ולא בצרתה ואפי' כרבנן דהכא דאמרי דצריכה גט היבמה שנתיבמה בטעות אפ''ה מודו דמותר בצרה:
ורבי חנניה בריה דרבי הילל. מוסיף דודאי כרבנן דהכא אתייא הברייתא דאם כרבנן דתמן דסברי אינה צריכה גט באשת אחיו שנתייבמה בטעות א''כ יהא מותר אפילו בה דהרי כללא הוא דכל היכי דאינה צריכה גט הימנו מותרת לו וכדאמרינן האי כללא בבבלי דף צ''ה גבי אשתו וגיסו אלא ודאי כרבנן דהכא אתייא ולא קנסו בצרה:
צרת סוטה אסורה. להתייבם:
וצרת גרושה. צרת מחזיר גרושתו מותרת וכדאמרינן בבלי פ''ק:
כל הצרות מותרות. כלומר מה ששנינו בפ''ק צרת איילונית צרת ממאנת צרת מחזיר גרושתו חוץ מצרת סוטה:
גרושה עצמה מותרת לביתה. להתייבם וכדגרס' בבבלי שם לרב נחמן בר יצחק דמתני הכי כו' דדחי לה התם דאיכא למימר מחזיר גרושתו משניסת היא עצמה מותרת להתייבם דלא כתיב בה טומאה וכרבנן דר' יוסי בן כיפר דאחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה היא:
מה פליג. לשון שאילה הוא דאם שמואל חולק על הני אמוראי דלעיל דאמרי צרת גרושה מותרת ולא גרושה עצמה. וקאמר הש''ס דלא נחלקו דהן מודים נמי דהיא עצמה מותרת אלא בגין כו' שהיו עוסקין בענין צרות ולפיכך אמרו צרת גרושה ולא הזכירו הן עצמן אעפ''י שמודו בזה:
מפני שכתוב בה טומאה כעריות. דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכי היכי דעריות צרותיהן אסורות כן נמי צרת סוטה וכדאמר נמי רב בבלי פ''ק:
משום הלכה אשת איש. כלומר דבאשת אחיו משום הלכות אשת איש נגעו בה דלא ליתי למיטעי בשאר אשת איש ושמא יאמרו גירש זה כו' כדלעיל ואע''ג דלא שייכא באשת אחיו מ''מ הואיל והיא אשת איש נגעו בה משום הלכות אשת איש דעלמא אבל באחות אשתו אין כאן הלכות אשת איש:
קנה בה ערוה. כלו' דהויא כערוה ממש דהרי צריכה הימנו גט ואסורה לו:
סוטה כשם כו'. כדדריש לה ריש פ''ה דסוטה ואיידי דלקמן מייתי לה הכא וכל הסוגיא זו כתובה לקמן פ''א דסוטה הלכה ב':
כשם שהיא אסורה לאחיו כו'. כדתנן בפ''ק דסוטה אם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
כך אסורה לאחיו של בועל. דס''ל האי דדריש שם ג' ונטמאה כו' וא' ליבם בין יבם דבעל בין יבם דבועל משמע:
יכול כשם שצרת סוטה אסורה. כדאמרינן לקמן וכן בבבלי פ''ק דמכילתין דף י''א דצרת סוטה אסורה להתייבם:
כך היא אסורה לאחיו של בועל. דנימא נמי אם עבר הבועל ונשאה ולו אשה אחרת ומת דכשם שהיא אסורה לאחיו כך צרתה אסורה:
נישמעינה. לזה מן הדא:
האשה כו'. תוספתא בפרק בתרא דמכילתין:
ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו. כפל לשון הוא ופרושי קא מפרש וכן הוא בתוספתא שם:
והשתא מסיק ואשת אחיו זו לאו כצרת סוטה היא. בתמיה דודאי צרת סוטה הואי דהרי היבמה זו שנתייבמה בטעות הויא כסוטה וקאמר דמותר באשת אחיו:
הדא אמרה כו'. דזה אחיו של בועל שייבמה בטעות הוא:
אמר ר' יודן. דרבי יודן דחי לה דאין ראיה מכאן דאיכא למימר אתייא כרבנן דתמן. של בבל דאמרי אשת אחיו שנתייבמה בטעות אינה צריכה גט מהשני ולפיכך לא הויא צרתה כצרת סוטה דהא לדידה גופה לא מחשבינן כסוטה גמורה ולהצריכה גט כמו האשה שהלך כו' במתני':
דאמר רבי הילא כו'. כדפרישי' לעיל ולרבנן דפליגי על ר''ע ולא הצריכו גט לאשת אחיו ולפיכך מותר בצרתה קתני בתוספתא:
מן לא כצרת כו' עד של בועל ל''ג. ואגב שיטפא דלעיל טעה הסופר וכן ליתא הא בסוט' שם:
ברם כרבנן דהכא. דלקמיה דרבי אחי' בשם רבי יוחנן דהכל מודים באשת אחיו צריכה הימנו גט דלא פליגי רבנן ור''ע אלא באחות אשתו:
והי' לה יבם כאן כו' אסור בה. דכסוטה היא:
הלכה: נִישֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין כול'. רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק. מַה אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְכָל שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאָמַר רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק. 55b הָדָא אָֽמְרָה. לֹא חָלוּק רִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה. דלא פליג רבי יוסי בשאר הדרכים דכל מקום שאמרו תצא מזה ומזה כל הדרכים האלו בה מלבד בכתיבה הוא דפליג כדמפרש טעמא לקמן שנפלה לה דרך היתר:
גמ' רבי בא בשם רב המנונא כו' זהו ראשו של פרק. לקמן סוף הלכה ו' גרסינן להא ושם קאי על הא דאמר רבי יוסי שם כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כדמפרשינן שם ועלה קאמרי רבי המנונא ורבי זעירא דזהו ראשו של פרק כלומר דזהו נמי טעמא דרבי יוסי הכא בראשו של פרק דס''ל כל שפוסל כו' ומייתי לה הכא להביא ראיה להא דלקמיה דרבי יוסי לא פליג אלא בכתובה וכדלקמן:
מה אמר רבי יוסי בשאר כל הדברים. אם פליג נמי אשאר דרכים ששנינו במשנתינו תצא מזה:
וקאמר נישמעיניה. ת''ש מזה דרבי יוסי אמר לקמן כל שפוסל כו' ואמר רבי בא כו' דזהו טעמא דראשו של פרק דהואיל והשני פוסל ע''י אחרים הראשון פוסל על ידי עצמו ותצא מזה ומזה:
מַה אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בִּכְתוּבָּה. מַה אִם דְּבָרִים שֶׁנָּֽפְלוּ דֶרֶךְ אִיסּוּר אַתְּ אוֹמֵר זַכַּאי. כְּתוּבָּה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אמר ר''א בכתיבה. אם מודי לרבי יוסי דיש לה כתובה מהראשון:
וקאמר ק''ו הוא אליביה דרבי לעזר דמה אם דברים שנפלו לו דרך איסור. אחר שנאסרה לו וזהו מציאתה ומעשה ידיה דקתני הראשון זכאי בהן:
כתובה שנפלה לה דרך היתר. דהא נתחייב בכתובתה מקודם שנאסרה לכ''ש:
מִסְתַּבְּרָה דְּרִבִּי לָֽעְזָר יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי לָֽעְזָר יוֹדוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי וּלְרִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא אָֽמְרָה עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בִּיאָה פְסוּלָה פוֹטֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה על רבי שמעון. זאת אומרת לדברי ר''ש דביאה פסולה פוטרת דהרי ביאת אחיו של הראשון ביאה פסולה היא דסוטה היא וסוטה אסורה להתייבם ור''ש לטעמיה דסבר לעיל פ''ה דביאה פסולה פוטרת:
ובזה הוי כרבי יוחנן שם:
והשתא קאמר מסתברא דר''א יודי לרבי יוסי. בכתובה כדאמרן:
רבי יוסי לא יודי לרבי לעזר. במציאתה ובמעשה ידיה דשאני כתובה שנפלה לה דרך היתר. ובזה הוא כרב הונא בבלי דף צ''א אלא דשם נתן טעם אחר דרבי יוסי לא יודי לר''א דכתובה למישקל ולמיפק קאי הוא דלא קניס אבל הני דיתבא תותי' קניס:
רבי יוסי ורבי לעזר יודי לר''ש. דביאתה של ראשון פוטרת צרתה דמה הני דמחיים לא קנסי ביאה דלאחר מיתה לכ''ש:
רבי שמעון לא יודי כו'. דביאה דלאחר מיתה הוא דלא קניס אבל הני דמחיים קניס:
לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלֹא נִיסֵּית בִּרְשׁוּת מוּתֶּרֶת. שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן עָשׂוּ בֵית דִּין הוֹרָייָתָן בְּזָדוֹן אִישׁ וְאִשָּׁה. נִישֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת כְּשִׁגְּגַת אִישׁ וְאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן פְּטוּרָה אֶלָּא חַייֶבֶת. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וִיהִי כֵן בְּהוֹרָייָה. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לָבוֹא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. וְלֹא עֲקִירַת גּוּף הוּא. בְּשֶׁהוֹרוּ עַד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲסוּרָה מִכָּן וְאֵילַךְ מוּתֶּרֶת. וִיהִי כֵן בְּקִילְקוּל. הַקִּילְקוּל דּוֹמֶה לַאֲכִילַת חֵלֶב וְדָם. בְּשֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכֹל חֵלֶב וְדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא. אמתני' פריך דקתני ניסת שלא ברשות מותרת לא מסתברא איפכא בתמיה:
דלא. כמו אלא דאם ניסת ברשות תהא מותרת דאנוסה היא.
ושלא ברשות. ב''ד אסורה דהוה לה למידק:
ומשני רבי יוחנן דברי ר''ש היא דאמר עשו ב''ד הורייתן. בהורייתן לינשא בעד אחד:
כזדון איש ואשה. כהבא בזדון על האשה ונאסרה על בעלה:
נישאת שלא ברשות. ב''ד אלא עפ''י עדים:
כשגגת איש ואשה. ולא נאסרה. דר''ש מייתי לה בבלי שם:
א''ר יוחנן לית כאן פטורה. מילתא באפי נפשה היא ואמתני' קאי דקתני נישאת עפ''י ב''ד תצא ופטורה מן הקרבן וזה נמי לשיטת ר''ש הוא דעפ''י ב''ד הויא כזדון ופטורה מן הקרבן וכן אמר התם ורבי יוחנן פליג דאין הלכה כר''ש ולית כאן פטורה אלא חייבת בקרבן אפילו עפ''י ב''ד:
ויהא כן בהוריי'. בתמיה דמי אמרינן הכי בהוריי' ב''ד דמתני' קרי לה הוראת ב''ד שהורו מותר לבא על אשת איש:
ולא עקירת גוף הוא. בתמיה וכה''ג מי הוי הוראת ב''ד דהא קי''ל בפ''ק דהוריות דהורו ב''ד לעקור כל הגוף כל עיקרה של מצוה הרי אלו פטורין דהוראתן לאו הוראה היא כדמפרש התם שנאמר ונעלם דבר קרי ביה מדבר מקצת דבר ולא כל הגוף ויחיד שעשה עפ''י הוראה זו חייב בקרבן:
בשהורו. הכא במאי עסקינן שהורו עד חמש שנים תהיה אסורה דשמא יבוא הבעל:
מכאן ואילך. הורו להיות מותרת וכמקצת דבר הוא:
ויהא כן בקילקול. ואמאי תנן במתני' הלכה וקילקלה חייבת דקס''ד מאי קילקלה זינתה ואמאי חייבת דהא הב''ד פנוייה משוו לה:
ומשני הקילקול דומה לאכילת חלב ודם וה''ג בשהורו מותר לאכול חלב ואכל דם. דודאי חיי' דלהא לא שרו ליה וה''נ דמיירי שקילקלה ונשאת אלמנה לכ''ג גרושה וחלוצה לכ''ה דבהא לא שרו לה ב''ד. וכרבי יוחנן בבלי דף צ''ב. א''נ דגרסי' בשהורו מותר לאכול חלב ואכל חלב ודם דדמי לקילקול באלמנה לכ''ג:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ מֵת בַּעֲלֵיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ וְנִישֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרוּ לָהּ חִילּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים. תֵּצֵא וְהַוְולָד הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האשה כו' ואח''כ מת בנך. ולא הוזקקה ליבום ונשאת לשוק:
והולד ראשון ואחרון ראשון שלפני שמועה והאחרון שלאחר שמועה והא דלא קתני סתמא הולד ממזר איידי דבעי למיתני בסיפא לקמן אמרו לה מת בעלך ונשאת ואח''כ אמרו לה קיים היה ומת הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר תנא נמי ברישא ראשון ואחרון הכי מתרץ לה בבלי שם והתם מוקי לה כר''ע דיש ממזר מח''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source